<h1>ראב"ן שו"ת סימן פ"ג</h1>
<h2>דף מה.</h2>
וגם זה הקשה חתני ר' יואל הא דאמר רב [גיטין י"ג] מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה וקיי"ל דלא מצי מינייהו חד למהדר, והתנן [ב"מ קי"א.] המחהו אצל חנוני וכו' ואיבעיא לן [שם קי"ב.] חוזר או אינו חוזר רבה אמר חוזר ורב ששת אמר אינו חוזר וקיי"ל כרבה דמתני' מסייע ליה. ותו לרב ששת דאמר אינו חוזר קשיא מתני' דחנוני על פינקסו [שבועות מ"ה.] דתנן בה פועל חוזר על בעה"ב. תשובה אמת כן הוא כי דברי רב דאמר במעמד שלשתן קנה דאין א' מהן יכול לחזור, מדאמר בההיא שמעתא באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי ומקשי מכלל דאי בעי למיהדר מצי הדר ומשני דברים הללו לא ניתנו לחזרה. וגם שמעון שהמנה בידו אינו יכול לחזור דהא נשתעבד לשלישי ללוי, מדקא בעי תלמודא למיתב טעם דשיעבודא דבההיא הנאה דקא מישתני ליה ממלוה ישינה לחדשה גמר ומשעבד נפשיה, ואע"ג דנדחה הטעם מיהו ודאי משתעבד לו ואוקמנא דהלכתא בלא טעמא הוא השיעבוד. והג' לוי המקבל אם פרע לו ראובן אותו מנה בחובו אינו יכול לחזור עוד עליו דכיון דקנה למנה הרי נפרע ונסתלק דהא נשתעבד לו שמעון כדאמר[ן]. וה"נ תניא בהמוכר הספינה [פ"ה.] ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו אותו שהן בידו לתנם לזה דהיינו בפניו וכיון שקיבל בפניו ליתנם לו קנאם, אבל המחהו אצל חנוני, אין החנוני חייב כלום לבעה"ב שיזכה בו הפועל, דמדנקט חנוני ולא תנא המחהו אצל מי שחייב לו ש"מ דאין החנוני חייב לו כלום, דאם חייב לו כיון דהמחהו דהיינו במעמד שלשתן לא אמר רבה חוזר דהא רבה אית ליה דרב דאמר רבה מסתברא מילתא דרב בפקדון והאלהים אמר רב אפילו במלוה. וטעמא דרבה דאמר הכא חוזר משום דאין חנוני חייב כלום לבעה"ב שיזכה בו הפועל ובעה"ב כך אמר לחנוני תן לו מעות עד שאתן לך דינר. ורב ששת דאמר אינו חוזר קסבר כיון דהמחהו במעמד שלשתן ונתרצה הפועל נסתלק מעל בעה"ב לגמרי ואין לו עליו כלום, ועדיף מדרב דאילו רב לא אמר אלא כשחייב לו ואילו רב ששת סבר אע"ג דאינו חייב לו, ומתני' דחנוני על פקנסו שלא במעמד שלשתן הוא אלא שאמר לו כן כשיבא פועל שלי אצלך תן לו מעות ואתן לך דינר ולפועל אמר לך אצל חנוני והוא יתן לך בשבילי הילכך חוזר פועל על בעה"ב. והיינו דגרסינן בירושלמי [שבועות פ"ז ה"ה] הד"א בשלא העמידו עמו אבל העמידו עמו אין לו לפועל על בעה"ב כלום, וה"פ הא דפועל חוזר על בעה"ב כשלא העמיד בעה"ב לפועל אצל החנוני במעמ"ש אבל העמידו עמו במעמ"ש אין לו לפועל על בעה"ב כלום, והך גירסא כרב ששת אזלא, אבל לרבה בין העמידו בין לא העמידו חוזר על ב"ה (אבל) אם לא הקדים לו ב"ה לחנוני את הדינר אבל הקדים לו ואמר לו במעמד הפועל תן מעות בדינר שאתה חייב לי לפועל זה אין לפועל על ב"ה כלום, אבל לא העמידו אע"פ (שהעמידו והקדים) [שהקדים] לו דינר חוזר. וכרבה קיי"ל דדייקא מתניתין כוותיה מדקתני אינו עובר ולא קתני אין לו עליו כלום ש"מ דחוזר עליו, ואע"ג דשני רב ששת אינו בתורת לעבור, אשינויא לא סמכינן דלאו דוקא הכי. ולדברי רבה דאמר המחהו אצל חנוני חוזר דאין לו עליו כלום, אפילו הקנה חנוני לפועל לתת לו [יכול] לומר טעיתי בקנייני כי סבר הייתי שאני קונה בקניין החנוני ואין בקנייני כלום כי מטבע אינו ניקנה בחליפין.
